הספר הגיע אלי כבר לפני כמעט חודש ואני כותבת רק עכשיו , לא בגלל שלקח לי זמן לקרוא בדיוק להפך, סיימתי את הספר תוך יומיים. רק פתחתי להתרשם ומיד נשאבתי לגמרי !
ואולי הסיבה שקשה לי לכתוב היא שהספר נגע בי במקומות הכי רגישים. אני חייבת לציין שלא ידעתי דבר על עלילת הספר לפני שהתחלתי לקרוא אותו. הוא בדיוק מסוג הספרים שאני נמנעת מהם כי אני מרגישה שיש במציאות הישראלית מספיק טרגדיות. ואני בדרך כלל קוראת כדי להכנס לעולמות שונים, רחוקים מהמציאות. לעומת הספר הזה שדווקא לוקח את הקורא אל תוך הקרביים של ההתמודדות עם אובדן ופוסט טראומה. ובכל זאת אני כל כך שמחה שקראתי אותו – מדובר בספר נפלא !
בתור אחת שאיבדה חבר קרוב, הרגשתי שהספר כמו נכתב עליי. היה מדהים לקרוא מחשבות שקודם היו רק שלי. ולמרות כל מה שכתבתי עד כה, לא מדובר בספר מדכא כלל – לא פעם צחקתי בעת הקריאה.ליז ויסמין הדמויות מתוארות בכזה כישרון המאפשר ממש להרגיש את החיבור בניהן, להתרגש איתן, לעבור חוויות מסעירות יחד.
העובדה שהספר כתוב כחלופת מכתבים (אי-מיילים) ולעיתים מופיעים מכתבים מתקופות אחרות, יוצר מצב שכל כמה עמודים העלילה מקבלת תפנית. כל כמה עמודים נזרקים למקום אחר , זמן אחר. המחברת הצליחה לתת לכל דמות כותבת סגנון ייחודי משלה, מה שהופך את הספר לכתוב בצורה קולחת, מרתקת. מתאר מציאות כל כך עכשיות וישראלית. והכי חשוב בעיני שהספר אופטימי עד מאוד!
מומלץ מומלץ מומלץ
פיצקה קוראת ומספרת 